אני משתף אתכם הפעם בדרך שלי להכנת ציר חום. אני קורא לזה ציר חום ולא ציר בקר מפני שאם תפנימו ותבינו את התהליך תוכלו ליצור צירים חומים מכל עצם של בעל חיים, כולל דגים.
צירים, צירים, צירים – מילים אחדות על מושג ותיק וחשוב במטבח.
לפני זמן מה קראתי ראיון עם שף ידוע שטען שהצירים הם נחלת העבר, שהם מיותרים ואין להם מקום במטבח המודרני. אני לא בא לחנך או לתת הצהרות, אבל אני מסכים שצירים לא נועדו לכל מטבח ולכל טבח.
מטבח יכול להסתפק גם במבחר מצומצם של צירים. זה תלוי בסוג הבישול, באופיו ובתפיסת עולמו של השף/הטבח המוביל במטבח, אבל ניתן להסתדר נפלא גם בלעדיהם.
הצירים הם עולם קסום, וכמו שהדלת הנפתחת בפנינו תלויה על ציר ברזל כך תלויה הדלת לעולמות המטבח על צירים מגוונים.
אני משתף אתכם הפעם בדרך שלי להכנת ציר חום. אני קורא לזה ציר חום ולא ציר בקר מפני שאם תפנימו ותבינו את התהליך תוכלו ליצור צירים חומים מכל עצם של בעל חיים, כולל דגים.
אין דרך אחת להכין ציר חום. לכל טבח/שף הדרך שלו, הגישה שלו ותפיסת עולמו. אני משתף אתכם בדרך המלווה אותי שנים רבות, ובעיקר אשתדל להתמקד בדגשים הנכונים להכנת ציר חום.
הקדמה
אני חוזר ומדגיש את העובדה שציר חום ניתן להכין מכל סוג עצם: עצמות בקר, צאן, עופות או עצמותיהן של חיות פחות מקובלות בארץ כגון שפנים, חזיר, חיות בר כגון איילים ואפילו עצמות דגים.
זכיתי לעבוד במטבחים שעל סדר יומם הקבוע היו הכנות צירים מעצמות ברווז, עופות, חזיר, ארנב, בקר ועוד. נכון שזה מצריך מערכת מורכבת ולא קטנה, לכן לרוב מסתפקים מטבחים רבים בציר חום מסוג אחד.
בשל חוקים שונים ודרישות שונות של הפיקוח קיימים באירופה וארה”ב חוקים מחמירים הנוגעים בכל הקשור להכנת צירים ושמירתם. כתוצאה מחוקים אלו עוברים לא מעט מטבחים לעבודה עם צירים קנויים – הן כנוזלים והן כמשחות ואבקות שעברו עיבוד והם מפוסטרים ומוכנים לשימוש.
חשוב להבין שצבע הציר מגיע בעיקר מהשחמת הירקות ומרסק עגבניות העובר גם הוא השחמה. גם לבישול הארוך של העצמות יש השפעה על הצבע וזה קורה בגלל תהליך שנקרא מאייאר – Maillard reaction, שהוא תהליך שעליו ארחיב בעתיד במאמר נפרד.
לגבי השימוש ברסק עגבניות: אני אישית מאוד מעריך מוצר זה ומשתמש בו כדי לתת לציר צבע עמוק ומעט איזון בחומציות.
להלן מספר נקודות חשובות לגבי הכנת כל ציר חום:
תחילת הבישול תעשה תמיד במים קרים – מפני שהמים הקרים יתחילו בתהליך האיטי והעדין של המסת השומן וישחררו חלק מהחלבונים לפני שיתחילו להיקרש, וזה ימנע היקרשות/התחברות מהירה בין החלבון לשומן שנמצא בעצם, דבר שיגרום להעכרת הציר. במילים אחרות, התחלת הבישול במים קרים מאפשרת לשומן לא להתחבר או ״להיכלא״ על ידי החלבון הנקרש, וכך יכול השומן לצוף מעלה ונוכל לקפות אותו. כל זה מוביל ליצירת ציר צלול
לא מומלץ לכסות את הסיר בו מתבשל הציר מהסיבה הפשוטה שאנחנו חייבים מגע עין מירבי כדי לדעת מתי לקפות את השומן והקצף העכור, וגם כדי לוודא שהוא לא רותח. שני עקרונות אלה חשובים ליצירת ציר צלול.
להשלמת סעיף 2 מומלץ מאוד לשמור שהציר לא ירתח לאורך זמן מפני שרתיחה ממושכת גורמת לשומן “להתחבר/להיקשר” לחלבון הנקרש, והתוצאה תהיה ציר עכור. ראיתי מקרים בהם לא היה צורך בציר צלול וכדי לזרז עניינים בושל הציר בסיר לחץ – מה שגרם לו לרתוח בלי אפשרות לקפותו – והציר יצא משובח בארומה, אבל בעל גוון עכור
לציר חום טוב כמעט אין טעם, יש לו ארומה עדינה המזכירה בשר או נותנת לנו תחושה שמדובר בבשר.
לרוב לא מתבלים ציר חום – בטח לא במלח – מפני שמהרגע שהציר נוצר ועד הרגע שהוא יהפוך לרוטב הוא עובר תהליך צמצום המרכז אותו מאוד, וכתוצאה מכך הנוזל הסופי יהיה מרוכז מאוד ועשיר גם במליחות. יש שפים שאוהבים לחזק מעט את ארומת הציר שלהם בתבלינים שונים כגון פלפל אנגלי, גרגירי כוסברה ועוד. פה אין לי מה להביע דעה, כי זה מאוד אישי
שלבי הכנת ציר חום:
השחמת העצמות
השחמת הירקות. (השחמת רסק העגבניות: זאת אופציה ולא חובה. אני אישית אוהב ומיישם)
בישול הציר
סינון
נחזור ונאמר שכמעט מכל סוג של עצם אפשר לעשות ציר טוב, הן מעצמות של עופות שונים והן מעצמות של בקר או צאן, ומי שזוכה לעבוד מחוץ לישראל יזכה לעבוד גם עם עצמות מחיות אחרות. בדרך כלל כשמבקשים מהקצב בארץ עצמות לציר מקבלים עצמות מח חתוכות באורך כ-5-8 ס”מ, והן מפיקות ציר משובח ועשיר בג'לטין.
הכנת הציר:
אני משתף אתכם בשתי הדרכים המקובלות בהן אני משתמש. תחילה אפרט את שתי הדרכים ובהמשך אתן מתכון מכוון לכמויות.
דרך א' – השחמה כוללת בתנור:
בדרך זו גם העצמות, גם הירקות וגם רסק העגבניות מושחמים בתנור.
למי שעובד בענף המקצועי: אני בדרך כלל משתמש בגסטרונום 1/1 (מגש לתנור) בעומק של כ-8 ס"מ, שהוא מאוד נוח ובדרך כלל מכיל כ-5 ק"ג עצמות מח.
את השחמת העצמות אני מבצע בתנור חם מאוד – כ-200-220 מעלות – עד לקבלת צבע חום כהה, אבל לא שרוף – אם כי מסיבה שאינה ברורה לי מסתבר שעצמות מעט שרופות אינן משפיעות על הטעם לרעה.
אחרי שהעצמות משחימות היטב אני מפזר עליהן את הירקות בשכבה אחידה, וחשוב להקפיד ששכבת הירקות תהיה שטוחה. ממשיכים להשחים עד לקבלת צבע חום כהה של רוב הירקות. ברוב המקרים תערובת הירקות מורכבת מבצל, גזר וסלרי – בשפה המקצועית קוראים לתערובת הירקות הזו מירפואה – Mirepoix.
השלב הבא הוא אופציונלי וזהו השימוש ברסק העגבניות והשחמתו לאחר השחמת הירקות. אני אישית אוהב את הרסק גם בשל הצבע וגם בגלל עומק הארומה שהוא מוסיף. יש למרוח את כמות הרסק הרצויה על הירקות בשכבה דקה – ככל שהיא דקה יותר היא מקבלת צבע חום מהר יותר ויפה יותר – וככל שהרסק פחות מושחם הוא נותן גם טעם יותר חמצמץ.
לאחר השחמתם של כל המרכיבים נעביר אותם לסיר ללא השומן שניגר והצטבר בתבנית, לכן מומלץ להעביר את התוכן בעזרת כף מחוררת או מלקחיים.
דרך ב' – השחמה חלקית בתנור:
להבדיל מדרך א', פה רק העצמות עוברות השחמה בתנור.
את השחמת העצמות אני מבצע בתנור חם מאוד – כ-200-220 מעלות – עד לקבלת צבע חום אבל לא שרוף.
במקביל להשחמת העצמות בתנור יש להשחים בסיר את הירקות (המירפואה (Mirepoix עם מעט מאוד שומן. חשוב להשתמש בסיר המאפשר השחמה טובה, לתת לירקות להתערבב בקלות ולחמצן להיכנס. חשוב לזכור שלהשחמת הירקות יש משמעות רבה ביצירת צבעו החום של הציר.
אחרי שהירקות קיבלו צבע יפה יש להשחים את רסק העגבניות (שוב, זה שלב אופציונלי). את הרסק יש להוסיף לירקות ולהשחים במגע עם החום שבתחתית הסיר. רצוי לגרד בתדירות את תחתית הסיר כדי למנוע את שריפתו של הרסק. גם פה, מסיבות שאינן ברורות לי, מצאתי שרסק שרוף לא נותן טעם שרוף דומיננטי לציר.
בשלב זה נוסיף את העצמות לסיר, ללא השומן. כאמור לעיל, מומלץ להעביר אותן בעזרת מלקחיים או כף מחוררת.
שלב הבישול:
כשכל המרכיבים המושחמים נמצאים בסיר, נמשיך בבישול: אני אוהב להוסיף בשלב זה מעט יין אדום כי הוא מעשיר את הצבע ומחזק את הארומה. חשוב לציין שגם זהו חלק אופציונלי בלבד. מי שעושה זאת צריך לצמצמו, בחום בינוני נמוך, עד שכל האלכוהול מתאדה.
בשלב זה יש להוסיף לסיר מים קרים בגובה כ-20 ס"מ מעל העצמות., חשוב שיהיה מרווח מספיק שיאפשר קיפוי קל ונגיש (ראו תמונה).
מי שרוצה להוסיף תבלינים יכול לעשות זאת בכל שלב. יש שפים שאוהבים להוסיף בזמן ההשחמה ואחרים עושים זאת עם הוספת המים. אני בדרך לא מוסיף ביחד עם המים בשל הכמיהה לציר מאוד עדין שעליו אני בונה את הרטבים.
בישול הציר ייעשה על אש מאוד נמוכה – רצוי להביא את הציר בתחילת הבישול לכמעט רתיחה כדי לעקר אותו מחיידקים, אבל בשום אופן לא מומלצת רתיחה ארוכה ומומלץ לקפות את השומן והקצף בקביעות.
משך בישול הציר הוא כ-8 שעות. רבים שואלים "מתי הציר מוכן?" ואין לי תשובה נחרצת. בדרך כלל אחרי כ-8 שעות יש לנו ציר שהתפתח יפה. כאשר הציר מבריק וניתן לראות בו השתקפות של עצמכם כשאתם מסתכלים לתוכו, זה לרוב הסימן שהוא מוכן.
זמן הבישול משתנה מעצם לעצם, לדוגמא ציר חום מעצמות עוף יהיה מוכן אחרי כשעתיים.
אני חוזר ומדגיש: בציר טוב כמעט אין טעם אלא מעט ארומה.
סינון הציר:
סינון הציר יעשה על ידי מסננת דקה מאוד – שינואה Chinois – מקובל לדפוק בעדינות על דפנות המסננת ולא לאלץ או לדחוס את המרכיבים דרך המסננת, ויש לכך הסבר: הדפיקות על דפנות המסננת “מקפיצות” את הנוזל דרך השינואה, כתוצאה מכך הנוזל עובר בקלות וללא דחיסת מרכיבים אחרים מלבד הנוזלים. בנוסף לכך מגבירה פעולה זו את החיכוך עם רשת המסננת, והתוצאה היא ציר מבריק יותר – תדמיינו נייר שיוף דק מאוד המשייף פלסטיק עכור ומחזיר לו את הברק. הכרתי שפים שסיננו את הציר פעמיים או שלוש בצורה זו כדי לקבל ציר שקוף מאוד ועם ברק עז.
שמירת הציר:
הציר נשמר כמה ימים במקרר, אבל אני נזהר מאוד בדבריי כי חוקים רגולטורים לגבי החזקת ציר במקרר נכנסו חזק בשנים אחרונות, והם שונים ממדינה למדינה.
החוק באירופה מחייב, אם אני לא טועה, לשמור ציר עד 3 ימים ולא יותר. אני ממליץ למי שמכינים ציר להכין תמיד כמות גדולה ולהקפיא, כי זהו תהליך ארוך שבמקרים רבים תופס מקום רב על הגז, בעיקר במטבחים קטנים. גם לגבי ההקפאה יש חוקים שונים של משרד הבריאות ויש ללמוד אותם בקפידה כי יש מקרים שהחוק לא מאפשר להקפיא.
יחסים וכמויות מקובלות כבסיס לציר חום:
1 ק"ג עצמות בקר
300 גרם מירפואה (כ-25% גזר, 25% סלרי, 50% בצל)
3 ליטר מים
2-4 כפות רסק עגבניות
אני מוסיף: ראש שום, צרור גבעולי פטרוזיליה, 2 עלי דפנה וכף גרגירי כוסברה.
עכשיו כשיש בידינו ציר טוב, מה עושים איתו?
הציר משמש ברובו לצלייה – braising, שהיא שיטת בישול בה חומר הגלם – בשר או ירק – נצרב ולאחר מכן עובר לבישול בתנור כשמחצית גובהו מכוסה בנוזל כמו ציר חום (בקר), במיוחד כשמדובר בהכנת צלי בשר.
הציר משמש כמרכיב חשוב בבניית רטבים: רוטב יין אדום, רוטב דמי-גלאס, רוטב פלפלת ועוד עשרות רטבים. חשוב לזכור שהציר הינו ה"גוף" של הרוטב והוא זה שמקנה את הצבע המיוחס לבשר ואת הארומה, אבל הוא לא זה שנותן את ה"טון" של הטעם ברוטב.
הציר משמש לבישול מאכלים כגון ריזוטו, לדילול ובישול תבשילים שונים ולרטבים סמיכים מדי שצריך לדללם.
הציר יכול לשמש כנוזל בישול – במחבת או בסיר – לירקות, לפסטה ולקטניות.
הנה מספר קישורים שיעזרו לכוון אתכם בנושאים הקשורים או עוסקים בצירים. חלקם יסייעו לכם להבין את השימוש בציר חום ובצירים אחרים:
להלן תמונות מתהליכי הכנת צירים:
להלן תמונות של מנות שבהם היה שימוש בציר חום (כל התמונות הן של עבודות שלי מאז 2003):
תודה מיוחדת לרחל גרא שעזרה בהגהת ועריכת מאמר זה.
תודה שקראתם ומקווה שמעט עזרתי.
מיכאל.