top of page

רוטב אספניול – רוטב חום בסיסי

עודכן: 11 בדצמ׳ 2022

ברצוני להציג בפניכם את אחד הרטבים הבסיסיים והטובים ביותר שאני יכול להציע לטבח בתחילת דרכו. רוטב אספניול הוא כלי נהדר ליצירת רוטב בעל טעם עשיר וצבע חום עמוק שילווה היטב בשר ועופות.


רוטב אספניול – רוטב חום בסיסי - בית ספר לבישול Attilio


המניע העיקרי לכתיבת מאמר זה הוא עשיית מעט סדר אצל טבחים צעירים – או כל טבח חובב – שמרגישים מעט מבולבלים בכל הקשור למה שנקרא רוטב אספניול (Espagnole sauce), שהוא למעשה רוטב אם ושייך למשפחת הרטבים החמים.


ברצוני להציג בפניכם את אחד הרטבים הבסיסיים והטובים ביותר שאני יכול להציע לטבח בתחילת דרכו. רוטב אספניול הוא כלי נהדר ליצירת רוטב בעל טעם עשיר וצבע חום עמוק שילווה היטב בשר ועופות.


בסוף המאמר אני גם נותן דרך בה אני משתמש כיום, בתדירות גבוהה – כאשר אין לי ציר חום – והיא גם מייצגת גישה מודרנית יותר לרטבים מסוג זה.

במטבח הקלאסי יש 5 "רוטבי אם": רוטב אם הוא למעשה רוטב בסיס המאפשר יציאה ממנו לצאצאים רבים. רוטבי בסיס אלה מהווים את עמוד התווך של המטבח הצרפתי בכל הקשור לנושא הרטבים.


רוטבי האם הם כלי נהדר כדי לעשות סדר אצל התלמיד לבישול באשר הוא, והם מהווים עבורו כלי חשוב ללימוד ולהתפתחות.


קבוצת רוטבי האם התפתחה מאוד בשנים האחרונות בכל הארצות. במטבחיהם של שפים רציניים תמצאו ארסנל של רטבים שהם לא בהכרח רוטבי אם קלאסיים, אבל אלה הם הרטבים שמהם הוא אוהב לצאת למבחר הרטבים שהוא יוצר במטבחו.


רוטב אספניול, או בתרגום חופשי "רוטב ספרדי": למעשה זהו רוטב על בסיס רביכה חומה, ציר חום (לרבות ציר בקר), רסק עגבניות או עגבניות טריות (קצוצות), ירקות (בדרך כלל בצל, סלרי, גזר – כלומר מירפואה), ופטריות (בדרך כלל רק הקליפות או רגלי הפטריות).


מדוע קוראים לו רוטב אספניול (ספרדי) למרות שהוא כנראה ממוצא צרפתי? ההסבר נעוץ כנראה בארוסתו של לואי ה-13 שאהבה לעזור במטבח בהכנת הארוחה לנשף החתונה שלה, והתעקשה לשפר את הרוטב החום בעגבניות ספרדיות. הרוטב הפך מיד להצלחה גדולה ומכאן הוא קיבל את שמו.


רוטב אספניול משמש בסיס לרטבים קלאסיים רבים כגון: רוטב ציידים, רוטב פטריות, רוטב ביגארד, רוטב בורגיניון ועוד רבים. גם כיום הוא מהווה בסיס נפלא, שדור הטבחים הצעיר לוקח אותו לכיוונים שונים, עם השפעות וטעמים מכל רחבי העולם.

להלן מתכון לרוטב כפי שאני מכין אותו:

בקלאסיקה הצרפתית השתמשו בעגבניות טריות, שלמעשה בושלו לאורך זמן עד לצמצום וקבלת מרקם של ריבה בצבע חום. מי שמעוניין, יכול למצוא את המתכון הקלאסי בספר הלארוס גסטרונומיק (Larousse Gastronomique) הנחשב עדיין לסמכות העליונה כשמדובר בקלאסיקה הצרפתית.


אני אישית משתמש ברסק עגבניות – לא פעם אני שומע דעות לא אוהדות לגבי רסק עגבניות, אבל חשוב להבין שרסק עגבניות הוא בעיניי מוצר בעל ערך רב מאוד וכך הוא גם נתפס במטבח האיטלקי והצרפתי. נכון, יש איכויות שונות ויצרנים שונים, אבל עצם הדרך והרעיון של יצירת הרסק יוצרת מוצר עם עומק טעמים עשיר מאוד וריכוז גדול של אומאמי, שהוא מרכיב חשוב מאוד במערכת הטעם שלנו. להלן קישור לסרטון נפלא המראה איך מכינים רסק עגבניות בצורה המסורתית.


לכ-500 מ"ל רוטב (שימו לב לנספח ההערות בסוף המאמר):

  • 30 גרם חמאה או שמן זית

  • 1 ליטר ציר חום

  • 100 גרם בצל, חתוך לקוביות של כ-1 ס"מ

  • 100 גרם גזר, חתוך לקוביות של כ-1 ס"מ

  • 100 גרם סלרי, חתוך לקוביות של כ-1 ס"מ

  • כף זרעי כוסברה

  • ½ כפית פלפל שחור גרוס

  • קורט מלח

  • כ-50 גרם רסק עגבניות

  • להסמכה:

  • 30 גרם קמח

  • 30 גרם חמאה או שמן זית


אופן ההכנה:


בקלחת קטנה יש להמיס את החמאה או לחמם את השמן.

יש להוסיף לסיר את הבצל, הסלרי, הגזר, קורט מלח, הפלפל השחור וזרעי הכוסברה. לתערובת ירקות זו קוראים מירפואה – Mirepoix (הסבר בסוף המאמר).


בחום בינוני יש להשחים היטב את המירפואה. ההשחמה תתן לרוטב צבע יפה וגם תקנה לו טעם עמוק יותר, מפני שתוך כדי התפרקותם מפרישים הירקות מרכיבים שונים המשחימים ומפתחים את טעמיהם במגע עם חום המחבת.


לאחר שהירקות קיבלו צבע חום יפה – אבל לא שרוף – אני מוסיף את רסק העגבניות, במידה והרסק משחים מהר מדי ונדבק לתחתית הסיר יש להוסיף מעט מים לשיחרור המשקעים. שיחרור המשקעים ישחרר גם צבע יפה וגם טעם. כאשר הרסק והירקות מקבלים צבע חום ויפה, אפשר להוסיף את הציר החום.


משך הבישול יכול להשתנות ולכן תוך כדי הבישול אני טועם את הרוטב. שימו לב לכך שהטעם מתפתח לאט, אבל כעבור כחצי שעה תזהו טעמים עשירים. קשה לתאר טעם במלים ולכן אני תמיד מציע לטעום את הרוטב, לפחות פעם אחת, אצל שף מקצועי כדי לקבל "נקודת ייחוס".


תוך כדי הבישול סביר שתזהו שאתם גם צריכים לעשות איזונים קטנים בטעמים, שהם לרוב הוספת מלח, ואם צריך מתיקות וחומציות.


סוגיית המרקם:


לרוב אנחנו מכוונים את הרוטב למרקם אמצע – בשמו המקצועי מרקם נאפה – Nappe – שעליו תוכלו לקרוא בקישור. הרוטב יכול להיות סמיך יותר או דליל יותר, אבל הכרת מרקם הנאפה עוזרת לכוון את הטבח, בעיקר אם אין לו מספיק ניסיון.


במקרים מסוימים הרוטב לא יצטרך הסמכה – אם התמזל המזל והוא זכה לאיזון טעמים וגם למרקם נכון – אבל במקרים רבים טעם הרוטב מתיישב היטב לפני שהוא מקבל את המרקם הנוח לעבודה, ולכן הוא מחייב הסמכה.

לפני ההסמכה יש לסנן את הרוטב ואז להסמיכו. אני אישית מסמיך בעזרת קורנפלור מפני שזה עובד לי טוב, אבל להלן קישור לצורות שונות של הסמכת רוטב והסבר מקיף בנושא.


לאחר ההסמכה מומלץ לסנן שוב. כל סינון נותן לרוטב מרקם קטיפתי יותר וברק עז יותר מפני שתהליך הסינון "משפשף" את חומר הגלם, ולכן אני משתמש במסננות מאוד עדינות ודקות הנקראות "שינואה". ראו תמונה מצורפת.


הרוטב הזה מתאים מאוד לסוגי בשרים רבים ושונים, והוא גם רוטב המהווה בסיס שעליו ניתן לבנות מספר רב של רטבים – רטבים קלאסיים או יצירתיים, בהוספת מרכיבים שונים לרוטב המוגמר או בתחילת דרכו – לדוגמא: מספיק להוסיף מעט שום כתוש טרי לרוטב המוכן ומעט פטרוזיליה קצוצה ולפניכם רוטב נפלא לעוף, או להוסיף כף חרדל דיז'ון ולקבל רוטב משובח לבשר, וכו'.


הערות:


שימו לב: הכנת רוטב הבסיס הזה תלויה מאוד באיכות הציר. ברוב המקרים יש לתקן ולאזן היטב את הטעמים. יש לשים מעט מאוד מלח בתחילת הבישול מפני שהרוטב מצטמצם בבישולו במידה ניכרת וריכוז המלחים בירקות ובציר יהיה חזק יותר ודומיננטי יותר ככל שהוא מצטמצם.


מירפואה: זוהי תערובת של ירקות ארומטיים המיועדים לתת את בסיס הטעם לרוטב או לתבשיל. גודל חיתוך הירק תלוי בסוג ובמשך הבישול, ולגבי יחסי הכמויות וסוגי הירקות: כאשר מופיעה במתכון המילה "מירפואה" הכוונה היא שכמות הבצל בתערובת הינה 50%, הגזר 25% והסלרי 25%. במילים אחרות, אם השף יבקש מירפואה קלאסי של 200 גרם, הטבח כבר מבין שמדובר ב-100 גרם בצל, 50 גרם גזר ו-50 גרם סלרי.


כיום, כאשר אין לי ציר ואני רוצה להכין רוטב יחסית מהר – כזה שמתחבר נהדר לעופות ובשר – אני מכין אותו בצורה הבאה: התהליך הוא זהה, אבל את תחילת הרוטב אני מכין עם כ-250 גרם עצמות עוף שריסקתי לחתיכות של כ-2 ס"מ. את העצמות אני משחים בשמן, בקלחת, עד שמתקבלת השחמה יפה, ואז ממשיך את כל התהליך כמפורט לעיל. כל עוד הקפדתם על השחמה יפה של העצמות, הירק ובעיקר הרסק, תקבלו רוטב בצבע חום יפהפה וטעם עשיר. במקום ציר הבקר אני שם מים, ואם התמזל מזלי ציר עוף. כל שאר תהליך ההכנה זהה לחלוטין.


להלן כמה תמונות של רוטב אספניול קלאסי שמלווה עוף: שימו לב לצבע הרוטב המשתנה מתמונה לתמונה בשל רמת הבישול המקדים של המירפואה, כמות רסק העגבניות ואיכות הציר.




מומלץ גם לקרוא:


תודה לרחל גרא על העזרה בעריכת והגהת מאמר זה.

מקווה שמעט עזרתי.

שלכם, מיכאל.



2,265 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page