לפני כמה חודשים, לגמרי במקרה, שותפי היקר צ'יקו גילה שיש שולחן פנוי ל-8 אנשים במסעדת נומה המפורסמת של השף רנה רצטפי בדנמרק – מציאה שאין כמוה והזדמנות כל כך נדירה.
תקציר האירועים:
לפני כמה חודשים, לגמרי במקרה, שותפי היקר צ'יקו גילה שיש שולחן פנוי ל-8 אנשים במסעדת נומה המפורסמת של השף רנה רצטפי בדנמרק – מציאה שאין כמוה והזדמנות כל כך נדירה.
הוא מיד יצר קשר ושמר את השולחן, ולמחרת פרסמנו שברשותנו 6 מקומות לארוחה בנומה. לא עברה דקה ו-6 תלמידים (באופן זה או אחר) של בית הספר שלנו נרשמו למסע מרתק זה בציפייה רבה.
כמו בהרבה מקרים, גם הפעם מה שתרם להעצמת החוויה הייתה העובדה שחודשים לפני היציאה נרקמה לה קבוצת וואטסאפ פעילה, שהחלה לעסוק במסע הנפלא הזה הקורם עור וגידים, כאשר אני אישית שמרתי על פרופיל נמוך. הקבוצה גם התייעצה עם קולגות וחברים על מסעדות נוספות בקופנהגן, וכך נרקם לו מסע של 5 ימים הכולל בתוכו מספר מסעדות ומקומות בילוי, כאשר שוב אני שומר על שקט ולא יודע כל כך איך להתכונן למסע שקרב ובא. אני מודה שכולם התכוננו לחוויה בדרכים שונות, בבחירת החליפה או נעלי העקב, בשיעורי בית מקדימים ועוד.
היום הגדול הגיע, וב-15 בינואר מצאנו את עצמנו בקור (הלא כל כך נורא) של דנמרק.
אני לא מתכוון לספר לכם על הארוחה ועל המנות שאכלנו בנומה וגרניום ועוד מספר מקומות מרתקים בצורה זו או אחרת, מאחר ומאות (אם לא אלפי) אנשים מהעולם וגם מארצנו הקטנה צילמו כבר לפני את המקומות הללו מכל זווית, כתבו כל מילה ותיאור אפשריים על כל מנה ועוד.
עם זאת, אשתף אתכם, שכמו בכל חוויה, תלוי מי לידך ומי איתך ובמקרה שלי, זכיתי להיות בקבוצה נפלאה של אנשים אוהבי אוכל וחדורי סקרנות אין סופית הקשורה לענף.
המסע הזה טלטל אותי
שמי מיכאל, טבח במקצועי מזה 32 שנים, שבהן אני לומד ומנסה להעמיק ולהבין טוב יותר את עולם הבישול, הדינמיקה שמלווה אותו, האנשים העוסקים בו, ההנאה מאכילה, חוויית היצירה ועוד.
מי שמכיר אותי, יודע שהחלטתי בשלב מסויים בחיי לייעד את עצמי ללמד ומאז שאני מלמד יחד עם הצוות הנפלא שלנו בבית הספר, אין יום שעובר שבו אני לא שואל את עצמי אם אנחנו, הצוות של בית הספר, עושה את הדבר הנכון – האם אנחנו מלמדים את הדברים הנכונים לדור התלמידים העתידי, האם אנחנו מתרגמים נכון את העבר לעתיד והההפך, האם אנחנו מבינים את השטח נכון ומעבירים אותו בצורה נכונה לתלמידים.
הזכרתי שהמסע לנומה וגרניום היה מטלטל ואני מניח שאני חייב לתת לכך הסבר: קודם כל, שמחתי לראות שהטענה שאנחנו משתפים שוב ושוב עם התלמידים ש"אין קיצורי דרך" עומדת במבחן הזמן: הן נומה והן גרניום הינן מסעדות ותיקות, שבראשן עומדים אנשים שהקריבו במידת מה את כל חייהם לפאר היצירה שלהן. ההתמדה והדבקות במשימה בעולם כל כך קשוח של עשייה נתנו לי באופן אישי הרגשה נהדרת, שכל דקה שאנחנו מבלים בבית הספר (שזה שעות על גבי שעות) היא לא לחינם. אנחנו רוצים לגדל דור של טבחים שמביא בשורה חדשה, כזה שמבין שיש כאן דרך ארוכה.
המסע טלטל אותי כי היו שיחות נפלאות בין חברי הקבוצה סביב השולחן או ברגעים שהיינו יחד במונית על עולם האוכל, הטבחים, היצירה. כשזה קורה במעמד כזה של שתי מסעדות מדהימות, הכל מקבל ערך אחר לגמרי.
המסע הזה הזיז אצלי משהו כי שמחתי מאוד לראות גאוות יחידה בעולם שאני כל כך אוהב ובו גדלתי. הרגשתי שחזרתי לשנים שבהן התחלתי את המסע שלי במטבח יחד עם עוד נערים ונערות צעירים (שבמקרה שלי כולם עדיין טבחים ועובדים במקצוע). חלקם הגיעו להשגים מרחיקי לכת, חלקם מנהלים עסקים גדולים וחלקם בעלי מסעדות קטנות, אבל כולנו גדלנו לתוך ובתוך מצוינות, בתוך מטבח של אנשים עם חזון ומוסר עבודה, וזה לא במקרה שכולנו נשארנו בעולם המטבח.
לא בטוח שאני אפילו יודע מאיפה להתחיל לספר לכם על טכניקה זו או אחרת במנות שאכלנו, אבל אני כן יודע לספר לכם שהמסע הזה הזכיר לי למה אני טבח ולמה אנחנו, צ'יקו, רומן, לאורנט, אני ושאר אנשי צוות בית הספר עובדים מסביב לשעון ולא מתלוננים אלא להפך, מתגאים בעשייה. הסיבה לכך היא שאם אנחנו נעשה עבודה טובה, אנשים טובים ירצו להיות חלק מאיתנו ודברים טובים ויפים ימשיכו לפרוח, כמו נומה, גרניום ועוד מסעדות נפלאות שעושות טוב לכל כך הרבה אנשים בארצנו הנפלאה, שבה קורים דברים נהדרים במטבח. אני משתף אתכם באלבום תמונות קטן שיספר מעט את הסיפור כפי שראו עיניי.
תודה למי שקרא ותזכרו שלכל דבר בחיים יש מחיר. כמה לשלם, מתי ואיך זו רק החלטה שלכם, אבל להצלחה, או יותר נכון ליצירת יצירה שמשאירה חותם ומותירה אנשים פעורי פה, יש מחיר לא קטן (כמו כל הצלחה באשר היא). עם זאת, להצלחה במטבח יש קסם מיוחד שרק מי שעוסק בתחום שנים על גבי שנים יודע ומבין על מה מדובר, ואני מרגיש שקופנהגן החזירה לי את הקסם הזה.
תודה לשירן מאיר על עריכת והגהת מאמר זה.
שלכם, מיכאל.
שף יקר,
נותר לי רק להתקנא שזכיתם בחוויה של פעם בחיים בכל היבט.
נשמע שזה היה ביקור סופר מרגש ושנטמנו בו זרעים ליצירתיות הבאה שתנבט בכל מי שלקח חלק ומגיע מעולם המטבח.
לחיי חוויות שכאלו.
נטליה